פוקצ'ה היא מצרך איטלקי עם שורשים קלאסיים. פוקצ'ה היא סוג של לחם שטוח לא עבה מידי ולא דק מידי. המרקם של הפוקצ'ה הוא עשיר ובעל קרום פריך, שמנוני מעט ומלוח. פוקצ'ה היא אחד הלחמים האיטלקיים האהובים עלי ולא רק בגלל המרקם והטעם המיוחד שלה. האפשרות לשלב תוספות ולבצע שינויים כל פעם מחדש, ולקחת את הלחם הזה לכל כך הרבה כיוונים, הם בעיקר מה שגרמו לי להתאהב. שלא לדבר על הקלות בהכנה עצמה, וכמות המצרכים המצומצמת הנדרשת.

פוקצ'ה לא צריכה להיות עבה או בצקית(כבר נתקלנו גם בכאלה). בשנים האחרונות אני רואה שהפוקצ'ה מככבת בתפריטי מסעדות בכול העולם, אך לצערי לא כולם מגישים באמת פוקצ'ה, אלא סוג של לחם אישי קטן ומצומק.

כל איטלקי יודע שמקורה של הפוקצ'ה היא בעיר גנואה, למרות שמאז היא עברה מתיחות פנים רבות. הלחם הזה מעולה להגשה שהוא יוצא ישר טרי מהתנור, חם ומזמין ממש כמו פיצה. את הפוקצ'ה אפשר לאכול עם הכול! אפשר להכין ממנה כריכים, לטבול אותה ברטבים, לאכול אותה עם גבינות ונקניקים ומה שמתחשק לכם.

במתכון הזה שילבתי את התוספת הנפוצה שהיא רוזמרין, מלח גס ושמן זית. אבל אתם יכולים לנסות שילובים כמו עגבניות שרי ובזיליקום, או שילוב גבינות צהובות וקשות, נקניקים, פרוסות בצל, שום, פטריות ועוד. תשתדלו לשמור על שילוב קל משקל שלא ישקע בבצק, מה שיכול לגרום לבצק להיות דחוס, תחשבו גם על מרקמים יחסית יבשים שלא ירטיבו יתר על המידה את הבצק.

פוקצ'ה מומלץ מאוד להכין יחד עם הילדים. הם יכולים לעזור בלישה, ואז לבחור את התוספות האהובות עליהם. אני בטוח שאפילו הילד הכי מפונק יאהב את זה.

טיפים להצלחה בהכנת פוקצה כבר בפעם הראשונה:

להכנת הבצק מומלץ להשתמש במים מינרליים, ולנפות את הקמח.

ללוש היטב את הבצק לפחות 10 עד 12 דקות.

לאפשר לבצק לתפוח פעמיים. פעם ראשונה ממש בסיום הלישה ופעם שניה שהוא כבר מעוצב בתבנית האפיה.

את שיטוח הבצק יש לבצע בעדינות.

אם אתם מוסיפים תוספות עם נוזלים כמו עגבניות צרו פוקצ'ה עבה מעט יותר.